סרטים הם צורת בידור אהובה שהחזיקה את תשומת הלב של קהלים ברחבי העולם במשך למעלה ממאה שנה. מראשיתם כסרטים קצרים ואילמים ועד לסרטי הקולנוע המורכבים והמרתקים של ימינו, סרטים תמיד היו דרך לברוח מהיומיום ולהעביר את הצופה לעולמות וחיים חדשים.
ההיסטוריה של הסרטים
מצלמות הקולנוע המוקדמות ביותר פותחו באירופה בסוף המאה ה-19 ובצפון אמריקה בתחילת המאה ה-20. כמה מהסרטים המוקדמים ביותר היו סרטים סטטיים, ללא קול, כמו ממציאים כמו סרטם של לואי ואוגוסט לומייר משנת 1895 "הגעת רכבת לתחנת לה סיוטה", שגרם לצופים לחשוש שהם עומדים להידרס על ידי הרכבת הנכנסת. ככל שהטכנולוגיה התקדמה, סרטים החלו לספר סיפורים, כאשר הסרט העלילתי הראשון היה L'Arroseur Arrosé ("המים השקו") בשנת 1896. סרטים פרימיטיביים אלה נשאו מעט אפקטים מיוחדים, אך בכל זאת הצליחו ללכוד ולהעביר קהל מעולם אחד למשנהו בעזרת צילום, עריכה וסיפור.
אחד הסרטים המוקדמים האיקוניים ביותר היה שוד הרכבת הגדול: מערבון בשנת 1903, בבימויו של אדווין ס. פורטר ובהפקת אולפני אדיסון. נרטיב זה, שאורכו 12 דקות, הכיל סצנות עוצמתיות כמו השוד עצמו, ועורר סנסציה כאשר הוצג לראשונה בבתי הקולנוע בשל הריאליזם שלו. בתי הקולנוע התפתחו במהרה לצורת בידור פופולרית, ויצרו אפיק חדש ליוצרי סרטים לחקור סיפורים.
בשנות ה-1910 וה-20 של המאה ה-20 היה זרם עצום של סרטים אילמים, שרבים מהם הפכו לקלאסיקות, כמו "הולדתה של אומה" (1915), "ברונקו בילי" (1910) ו"הקבינט של ד"ר קליגרי" (1920). סרטים אלה החלו להשפיע וליצור את שפת הקולנוע, ואפשרו לצופים להבין את המוצג מבלי להסתמך רק על כתוביות מסורבלות.
מבוא הצליל
כניסת הסאונד חוללה מהפכה בתעשיית הסרטים ושינתה לנצח את הדרך שבה סרטים נוצרים. ה"טוקי" הראשון שיצא מסחרית היה "זמר הג'אז" בשנת 1927. הצלחתו של סרט זה לוותה בפופולריות הנרחבת של סרטים עלילתיים אחרים עם סאונד לאורך העשור, כגון זמר הג'אז (1927), המנגינה של ברודוויי (1929) ומחיאות כפיים (1929).
כניסת הסאונד פתחה עידן חדש של סרטים. סרטים יכולים להיות עכשיו יותר מסתם חוויות חזותיות, מכיוון שסאונד יכול לרגש, ליידע ולקבוע את הטון הרגשי של סרטים. בשנות ה-30 של המאה ה-20 התפוצצו ז'אנרים, כגון קומדיות רומנטיות, מחזות זמר, דרמות מלחמה, אימה, מערבונים ואנימציה. סרטים אלה לוו לעתים קרובות בשירים פופולריים ובפסקולים שהקהל למד לאהוב. מחזות זמר כמו "שיר אשיר בגשם" (1952) ו"הקוסם מארץ עוץ" (1939) הפכו לקלאסיקות אהובות של עידן הקולנוע ונותרו פופולריים מאוד עד היום.
תור הזהב של הקולנוע
שנות ה-40 וה-50 ידועות כתור הזהב של הקולנוע, שכן כמה מהסרטים האיקוניים ביותר בהיסטוריה הופקו בתקופה זו. בשנת 1940 זכה "חלף עם הרוח" בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר והפך לאחד הסרטים הרווחיים ביותר בכל הזמנים. בשנות ה-40 של המאה ה-20 הוצגו גם סרטי נואר מחוספסים כמו "הבז המלטזי" (1941) ו"קזבלנקה" (1942). בשנות ה-50 של המאה ה-20 עלו אפוסים עתירי תקציב כמו "המצעד הגדול" של המלך וידור (1925) ו"הענק" של ג'ורג' סטיבנס (1956).
התקופה הפורה ביותר של הקולנוע הייתה משנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-80 וכללה את עלייתו של עידן "הוליווד החדשה" – קולנוענים כמו מרטין סקורסזה, פרנסיס פורד קופולה וסטיבן ספילברג שהשתמשו במערכת האולפנים המתחדשת של שנות ה-60 כדי לחולל מהפכה בעשיית סרטים. יוצרי סרטים אלה השתמשו במגוון טכניקות פורצות דרך כגון קריינות לא אמינה, סיפורים לא ליניאריים וטייקים ארוכים מורכבים, ויצרו סרטים שהפכו לסרטים קלאסיים, כגון "הסנדק" (1972), "מלתעות" (1975) ו"השור הזועם" (1980).
עלייתם של סרטים מודרניים
בשנות ה-90 של המאה ה-20 עלו שוברי קופות מבוססי אפקטים מיוחדים, עם סרטים כמו שליחות קטלנית 2: יום הדין (1991) ופארק היורה (1993), שקבעו את הטון לחגיגות האקשן העצומות של העשורים הבאים. בנוסף לסרטים מבוססי אפקטים, בשנות ה-90 של המאה ה-20 עלו גם סרטים קטנים יותר כמו "ספרות זולה" (1994), "פקידים" (1994) ו"רצון טוב לצוד" (1997), מה שפתח עידן חדש של סרטי עצמאים וסרטי פולחן.
בשנות ה-2000 חלה עלייתה של